לא מעט סטודנטים לחשבונאות מכירים את הרגע הזה: בזמן השיעור הכול נשמע ברור. המרצה מציג את הנתונים, מסביר את הדרך, עובר שלב אחר שלב אל הפתרון, ואתם אפילו מצליחים לעקוב בלי קושי מיוחד. אלא שכמה שעות אחר כך, כשפותחים תרגיל דומה בבית, פתאום לא ברור מאיפה להתחיל.
הפער הזה יכול להיות מתסכל במיוחד, משום שהוא יוצר תחושה שלכאורה החומר כבר הובן. בפועל, יש הבדל משמעותי בין היכולת לעקוב אחרי פתרון שמישהו אחר מציג לבין היכולת לבנות את הפתרון באופן עצמאי. החדשות הטובות הן שהפער הזה אינו מעיד בהכרח על חוסר הבנה עמוק, ולעיתים אפשר לצמצם אותו באמצעות שינוי בדרך שבה מתרגלים.
להבין פתרון זה לא אותו דבר כמו לייצר פתרון
כשמרצה פותר שאלה על הלוח, הוא כבר יודע מהו השלב הבא. הוא מסנן עבור הסטודנטים מידע שאינו רלוונטי, מזהה את העיקרון המתאים ובוחר את סדר הפעולות הנכון.
מנקודת המבט של מי שיושב בכיתה, התהליך נראה לעיתים הגיוני ופשוט. אבל בבית אין מי שמסמן איזה נתון חשוב, באיזה תקן או עיקרון להשתמש ומה צריך לחשב קודם.
לכן השאלה המרכזית אינה רק "האם הבנתי את הפתרון?", אלא "האם הייתי יודע להגיע אליו בלי לראות את הדרך מראש?".
בדיקה טובה היא לסגור את המחברת אחרי השיעור ולנסות להסביר לעצמכם, במילים שלכם, מה היו שלבי החשיבה בפתרון. אם קשה להסביר למה בוצע כל שלב, ייתכן שההבנה עדיין פסיבית.
לפעמים הבעיה מתחילה עוד לפני החישוב הראשון
בתרגילים רבים בחשבונאות, הקושי המרכזי אינו דווקא בביצוע החישוב אלא בזיהוי סוג הבעיה.
סטודנט עשוי להכיר היטב נוסחה או כלל מסוים, אבל לא לזהות שהשאלה שלפניו דורשת להשתמש בהם. כאשר הניסוח משתנה או כשנוספים פרטים שאינם חיוניים לפתרון, המשימה הופכת מורכבת יותר.
במקום להתחיל מיד לחשב, כדאי לעצור ולשאול:
- מה בדיוק מבקשים ממני למצוא?
- אילו נתונים רלוונטיים לשאלה?
- לאיזה נושא בחומר התרגיל שייך?
- מהו העיקרון שעליו אמור להתבסס הפתרון?
- איזה שלב חייב להגיע לפני השלב הבא?
עצם ההרגל לפרק את השאלה לפני העבודה הטכנית עשוי להפוך את התרגול למדויק יותר.
הפתרון נראה ברור רק כי הוא נמצא מול העיניים
אחת המלכודות הנפוצות בלמידה היא לקרוא פתרון ולחשוב: "כן, זה בדיוק מה שהייתי עושה".
כדי לבדוק אם זה באמת המצב, כדאי לעבוד אחרת. קחו תרגיל פתור, הסתירו את הפתרון ונסו לפתור אותו מהתחלה. רק לאחר שסיימתם, או כאשר אתם באמת תקועים, השוו בין הדרך שלכם לבין הפתרון המוצע.
אם טעיתם, אל תסתפקו בתיקון המספר. נסו לזהות באיזה רגע בדיוק הדרך השתבשה. האם פירשתם נתון בצורה לא נכונה? בחרתם כלל שאינו מתאים? דילגתם על שלב? או שאולי ידעתם את החומר אך לא הצלחתם לזהות כיצד ליישם אותו?
זהו מידע חשוב הרבה יותר מציון של "נכון" או "לא נכון".
למה פתרון של עוד ועוד שאלות לא תמיד מספיק?
תרגול הוא חלק מרכזי בלמידת חשבונאות, אבל כמות התרגילים לבדה אינה מבטיחה התקדמות.
אם סטודנט פותר עשרה תרגילים באותה דרך שגויה, הוא עלול דווקא לחזק דפוס לא נכון. לכן כדאי לשלב בין כמות לבין ניתוח.
אחרי כל כמה תרגילים, אפשר לרשום לעצמכם אילו טעויות חוזרות. למשל: קושי בהבנת נוסח השאלה, בלבול בין שני מושגים, טעות בסדר הפעולות או קושי בזיהוי נקודת הפתיחה.
כאשר נוצרת רשימה כזו, קל יותר לדעת במה להתמקד במקום לחזור שוב על כל החומר.
מתי כדאי להיעזר במישהו נוסף?
יש הבדל בין קושי נקודתי בשאלה מסוימת לבין מצב שבו אותה תחושת תקיעות חוזרת שוב ושוב. אם אחרי תרגול עצמאי עדיין קשה לזהות כיצד לגשת לשאלות חדשות, לפעמים כדאי לקבל הסבר נוסף שממוקד דווקא בתהליך החשיבה ולא רק בתשובה.
אפשר להיעזר במתרגל, בקבוצת לימוד, בחבר לקורס או במסגרת של ליווי סטונדטים לחשבונאות שמאפשרת לעבור על נקודות הקושי באופן מסודר. המטרה אינה שמישהו יפתור את השאלות במקומכם, אלא להבין מה חסר בדרך מהבנת ההסבר ועד לפתרון עצמאי.
כדאי גם לשנות את צורת התרגול
אחרי שהבסיס ברור, מומלץ לעבור בהדרגה מתרגילים מודרכים לתרגילים שבהם אין רמז מראש לגבי דרך הפתרון. אפשר גם לערבב בין שאלות מכמה נושאים במקום לפתור עשרה תרגילים כמעט זהים ברצף.
תרגול כזה דורש יותר מאמץ, אבל הוא מדמה בצורה טובה יותר את מה שקורה במבחן: אין כותרת שמספרת לכם באיזה כלי להשתמש, ואתם צריכים לזהות זאת בעצמכם.
כדאי גם לתרגל מדי פעם עם הגבלת זמן. אם אתם יודעים לפתור שאלה אבל זקוקים לזמן רב כדי להבין איך להתחיל, ייתכן שהשלב הבא בלמידה הוא לא עוד קריאה, אלא חיזוק מהירות הזיהוי וקבלת ההחלטות.
בסופו של דבר, המעבר מ"אני מבין כשמסבירים לי" ל"אני יודע לפתור לבד" הוא חלק טבעי מתהליך הלמידה. במקום לפרש תקיעות כסימן לכך שהחומר גדול עליכם, עדיף להשתמש בה כמידע: לזהות איפה בדיוק נוצר הפער, לתרגל באופן פעיל יותר ולבדוק האם אתם מסוגלים להסביר לעצמכם לא רק מה עושים, אלא גם למה.
