פרשת וזאת הברכה היא הפרשה האחרונה בתורה, והיא נקראת בשמחת תורה היום שבו אנו מסיימים את קריאת התורה ומיד מתחילים אותה מחדש מ״בראשית״.
הפרשה מביאה אותנו אל אחד הרגעים המרגשים בתורה. משה רבנו, המנהיג שליווה את עם ישראל במשך ארבעים שנה במדבר, עומד לפני פרידתו מן העם. רגע לפני מותו הוא אינו עוסק בעצמו, אלא בוחר לברך את שבטי ישראל, כל שבט בברכה המיוחדת לו. גם ברגעיו האחרונים הוא נשאר מנהיג הדואג לעמו, לעתידו ולדרך שבה ימשיך לצעוד.
משה עולה אל הר נבו, משם הוא זוכה לראות את הארץ שאליה הוביל את בני ישראל במשך שנים רבות, אך אליה לא ייכנס בעצמו. התורה נפרדת ממנו במילים המתארות את גדולתו ואת הקשר המיוחד שהיה לו עם הקב״ה: ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה״.
אבל אולי המסר היפה ביותר של הפרשה נמצא דווקא במה שקורה מיד לאחר סיומה. בשמחת תורה אנחנו לא מניחים את ספר התורה בצד לאחר הפסוק האחרון. להפך מיד חוזרים אל המילים הראשונות: ״בראשית ברא אלוהים…״. הסיום הופך ברגע אחד להתחלה חדשה.
זהו מסר גדול לחיים של כולנו: אין באמת סוף שאין אחריו התחלה. כל תקופה שמסתיימת מפנה מקום לדרך חדשה, כל פרידה יכולה להצמיח תקווה, וכל התחלה מעניקה לנו הזדמנות לבחור מחדש, לתקן, להתקדם ולצמוח.
בימים שבהם עם ישראל זקוק כל כך לאחדות, לתקווה ולבשורות טובות, פרשת וזאת הברכה מזכירה לנו את כוחה של הברכה ואת האחריות שלנו להיות ברכה זה לזה.
מי ייתן ונזכה לפתוח את השנה ואת התורה מחדש בלב מלא אמונה, באהבת חינם ובתקווה לימים שקטים וטובים יותר. שנזכה לראות את עם ישראל מאוחד, את חיילינו וכוחות הביטחון שבים לשלום, ואת כל בית ישראל זוכה לשמחה, לבריאות ולבשורות טובות.
חג שמחת תורה שמח ושבת שלום לכל בית ישראל.
